יום חמישי , 28 מרץ 2024

"תוצרת סין" – Made in China / צילום: אסף פרידמן

כמעט שקופים

הפנים שמאחורי הסיפורים. צילום: אסף פרידמן

הם חיים בקירבנו, עובדים עבורנו, עוברים לידינו רכובים על אופניים או ברגל כמעט בכל יום ובכל זאת, הם כמעט אינם נראים. צין ג'ונג, ג'ואו בינג וסאנג צינג פנג הם שלושה סינים שהגיעו לארץ כדי לעבוד בבניין על מנת שיוכלו לשלוח כסף למשפחה שהשאירו מאחור בכפרים הנידחים, בסין הרחוקה. בשם הפחות סקסי מכנים אותם "עובדי בניין" או "עובדים זרים". והם מצידם? עובדים 12 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, בעבודה פיסית מפרכת, בשמש הקופחת ובגשם הממטיר. גרים בצפיפות  בדירה קטנה ומוזנחת בהוד השרון וחולמים להיות "בוסים גדול" או לפחות לחזור הביתה עם כסף. הרבה כסף: "בשביל אוניברסיטה לילדים". הם מודים שהם מוכנים לעשות כמעט הכל בשביל כסף ומספרים על השכר בצידה של העבודה המפרכת בבניין, זו שכמעט אף יהודי אינו מוכן לעבוד בה: 15 אלף ש"ח בחודש, שמעתם טוב!

הם לא מתעניינים בכדורגל, לא אוהבים חומוס והבילוי המועדף עליהם הוא יציאה לילית לעיר הגדולה -תל אביב. המצב הבטחוני לא מדיר שינה מעיניהם וגם מבצע צוק איתן מעולם לא הפחיד אותם, על אף אזהרות חוזרות ונישנות מטעם השגרירות הסינית לחזור לסין. לפני מספר שבועות התארחנו בביתם הצנוע וגילינו שיש כל כך הרבה מן המשותף בינינו ובינם ובעיקר גילינו מכניסי אורחים מופלאים, חייכנים, כאלה המכניסים אותך למעונם הדל באדיבות וחולקים איתך את המעט שיש להם. קיבלנו טעימה קטנה מההווי, מהמנטליות ומהתרבות הסינית. קבלו הצצה.

כל פינה מנוצלת. צילום: אסף פרידמן

כל פינה מנוצלת, ישנים גם במרפסת. צילום: אסף פרידמן

דמיינו דירת 70 מ"ר, צפופה להפליא ומוזנחת להחריד, שלושה חדרים, קירות מתפוררים, בלב עיר הומה בשרון. דמיינו שבעה אנשים המתגוררים בצפיפות, ישנים גם במרפסת, כשמעט החולצות שלהם תלויות על חבל מעל ראשם. הם ישנים במיטות קומותיים עבושות כשמאוורר מרעיש מסייע להם במעט להפיג את החום הכמעט בלתי נסבל של יולי-אוגוסט. כל אלה אינם מצליחים להעיב על מצב הרוח ועל שמחת החיים שלהם. הם הגיעו לכאן כדי להתפרנס בכבוד, הם מודים ובעבור המטרה הנעלה הזו, כל האמצעים כשרים. אם תשימו לב, הם תמיד מחייכים חיוך שקט וביישני, חיוך כזה שאומר כל כך הרבה למי שעוצר להבחין בו, למי שמעיז להיישיר מבט. זהו חיוך של הוקרה על האפשרות "לעשות את הבלתי אפשרי", לפרוץ את מעגל העוני ולאפשר לילדים שלהם את מה שלא היה אפשרי עבורם.

תמונת אווירה. צילום: אסף פרידמן

הזנחה פושעת. צילום: אסף פרידמן

המיטה, "חדר הארונות" ושולחן האוכל, הכל באותה פינה. צילום: אסף פרידמן

המיטה, "חדר הארונות" ושולחן האוכל, הכל באותה פינה. צילום: אסף פרידמן

בדיוק כמו בסין, אין צורך לקבוע או לתאם איתם הגעה מראש, אפשר פשוט להגיע ולהקיש על הדלת, הם מיד פותחים. כבר בכניסה התקהלו דרי הבית ביום שבת שרבי ומהרו להזמין אותנו לשבת ואף הציעו בירות סיניות בטמפרטורת החדר, כמקובל בסין. גם קופסאות הסיגריות נשלפו בזו אחר זו וחולקו לנוכחים ואף נרמז לנו בעדינות כי לפי התרבות הסינית, גברים לא מסרבים לסיגריה, מן הנימוס. ואכן, בבוקר, מיד כשהם פוקחים את העיניים ועוד בטרם צחצחו שיניים הסיגריה הראשונה של היום כבר מוצתת ופחית הבירה הראשונה נגמעת בשקיקה.

צאנג

צין ג'ונג, רוצה לייבא דברים לארץ. צילום: אסף פרידמן

צין ג'ונג, 45, נולד במזל קוף לפי מניין השנים הסיניות. פירוש שמו בסינית הוא – נאמנות. "כמעט לכל אדם יש משמעות ערכית לשם שלו" הוא מסביר "והמשמעות הזו מלווה אותו כל חייו". ג'ונג נשוי ואב לבת 22 הלומדת באוניברסיטה של ננג'ין. הוא נמצא בארץ 8 שנים בקירוב ולמעט הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא שמע הרבה על ישראל ולא הכיר אותה קודם לכן. הוא מספר שלמרות הכלכלה המתפתחת והמשגשגת בסין בשנים האחרונות, עדיין מרוויחים שם חצי ולעיתים שליש מהמשכורות הממוצעות בארץ ולוחש כמעט בצנעה את השכר החודשי שלו – 15 אלף ש"ח. הוא משתמש במינימום לצורכי מחייה כאן בארץ ומשתדל להעביר את מרבית הסכום למשפחתו המתגוררת בכפר נידח במחוז יאנג סון. "זה מאפשר לנו לשלם לבת לימודי שנה שנייה באוניברסיטה" הוא משתף ומדמיין את האוטו שיקנה מיד כשיחזור הביתה. על העבודה בבניין: שישה ימים בשבוע, קרוב ל 12 שעות ביום עם הפסקת צהריים קצרה כבת חצי שעה, הוא מספר בגאווה ומוסיף כי גם בסין עבד בבניין שנים רבות "זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות".

שוטף את תלעות היום. צילום: אסף פרידמן

שוטף את תלאות היום. צילום: אסף פרידמן

בשל פערי שפה ופערים מנטליים ותפישתיים, רוב הסינים שנמצאים בארץ מסוגרים בינם לבין עצמם ואינם מתערים בתרבות ובחברה. כשג'ונג צריך לשלוח כסף למשפחה בסין פעם בשבועיים, הוא נוסע לתל אביב, "רק שם יש מתורגמן סיני שאפשר להסביר לו בדיוק מה לעשות ולאן להעביר את הכסף". גם את המאכלים המקומיים כגון: חומוס, פלאפל או פיצה הוא לא מחבב ומעדיף לדבוק באורז, באיטריות ובמיני הבשר והדגים שהוא מכיר מהבית. בזמן החופשי המועט שיש לו במהלך השבוע, אוהב ג'ונג לשמוע מוסיקה ולשתות אלכוהול, אך אלה אינם מצליחים להשקיט את הגעגועים העזים למשפחה שהשאיר מאחור.

אם לא היית עובד בניין, מה היית רוצה לעשות?

"זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות, אין לי ידע בשום דבר אחר. אם הייתי איש עסקים עם ראש טוב הייתי רוצה ליבא לארץ דברים מסין ולמכור אותם פה, יש כאן פוטנציאל גדול".

ג'ואו בינג

ג'ואו בינג "הצלקות מהפציעה כואבות פחות מהיעדר היחס". צילום: אסף פרידמן

ג'ואו בינג, 48, נולד במזל כבש אך היה הרבה פחות בר מזל כשנפצע בפיצוץ הגז בנתניה בשנת 2011 ושכב בבית כחצי שנה מבלי שאיש התעניין בשלומו ומבלי לקבל שכר. "החברים פה בדירה סייעו לי עם מזון באותה התקופה ועד שהחלמתי ויכולתי שוב לעמוד על הרגליים". הוא מספר שבחלומות הגדולים שלו הוא דווקא היה רוצה להיות "בוס גדול" וממשיך "זה כנראה לא יקרה בחיים האלה, גם בסין הייתי מתקין קרמיקה, בזה אני טוב".

סאנג צ'ינג פֶאנג - "אין כמו הזונות בארץ". צילום: אסף פרידמן

סאנג צ'ינג פֶאנג – "אין כמו הזונות בארץ". צילום: אסף פרידמן

סאנג צ'ינג פֶאנג, 32, נשוי ואב לבן בן שמונה, הגיע לארץ לפני כשנתיים. במשך שנים עבד בסין כאיכר וגידל חיטה וכששמע מקרוב משפחה על ההזדמנות להגיע לישראל, מהר להצטרף למסע אך מבקש בכל זאת להסביר: "חשוב לי שידעו שלמרות שהרבה אנשים מוצאים פרנסה טובה דווקא מחוץ לגבולות סין ובכפרים הנידחים עדיין אין מים וחשמל זמינים, סין כבר מזמן לא ענייה ומסכנה, היא מדינה טובה, חזקה ומתפתחת".

סכם לי בשלוש מילים, מה הכי ישראלי בעיניך?

"חוף הים, סבר פנים טובות והזונות של תל אביב" הוא יורה מחוייך.

מנוחת הלוחמים. צילום: אסף פרידמן

מנוחת הלוחמים. צילום: אסף פרידמן

תמונת אווירה 2. צילום: אסף פרידמן

שבת בצהריים – איש איש בעיסוקיו. בילוי ביתי מועדף: צפייה בסרטים סינים במחשב. צילום: אסף פרידמן

 10 דברים מעניינים על סין ועל הסינים:

  1. על פי הערכות מתגוררים בסין כ 1,355,692,576 בני אדם. בעקבות צמיחתה המדהימה של הכלכלה הסינית בשנים האחרונות, מומחים רבים טוענים שבעוד כמה עשרות שנים ואולי לפני כן, תהפוך סין למעצמה הגדולה ביותר בעולם.
  2. הסינים שותים מים ובכלל משקאות קלים בטמפרטורת החדר ולעיתים אף חמים הרבה יותר.
  3. רוב הסינים שיוצאים לעבוד מחוץ לגבולות סין יוצאים ליפן, קוריאה וסינגפור, רק מעטים מגיעים לעבוד בישראל וברוב המקרים רק בהמלצת חבר או מכר שנמצאים כאן וממליצים להם להגיע.
  4. מנייין שנותיו של אדם נספרות לפי שנת הלידה שלו ואלה מצויינות בשמות בעלי חיים: עכברוש, שור, טיגריס, ארנבת, דרכון, נחש, סוס, כבשה, קוף, תרנגול, כלב וחזיר. השנה 2014, היא שנת הסוס בסין והשנה הבאה היא שנת הכבש.
  5. יש בסין חוק חמור האוסר על בדיקת מין העובר. כבר לא עושים הפלות בהריונות של בנות.
  6. על פי המסורת הסינית לצבע האדום ישנן סגולות רבות ובחלקן הוא מבריח שדים.
  7. גברים בסין אינם מסרבים לסיגריה או לפחית בירה – זה סימן לגבריות. הבילוי המועדף בסין הוא קריוקי.
  8. היחס לבעלי חיים – "בסין אוכלים הכל: עכברים, חרקים, הכל. ככל שהאנשים פשוטים יותר וידם אינה משגת הם אוכלים בעלי חיים קטנים יותר. מי שלא יכול להרשות לעצמו לאכול בשר אחר, אוכל עכברושים. לגבי חתולים וכלבים יש בסין כבר יותר ויותר מתנגדים, גם שם התנועה הצמחונית/טבעונית מתחילה לתת אותותיה".
  9. רק גבר אמיד ובעל ממון יכול להרשות לעצמו להחזיק מאהבת.
  10. הסינים מאמינים שלבן זה יפה ורזה זה בריא ולכן שומרים על עורם מפני השמש ומשתדלים לשמור על משקל יציב. יחד עם זאת, כרס גדולה היא סמל סטטוס: "רק לאנשים מכובדים או מיוחסים או לתינוקות רכים בשנים זה טוב להיות מלאים".
תמונת אווירה 3. צילום: אסף פרידמן

מקרר עמוס לעייפה – "כי באוכל לא חוסכים". צילום: אסף פרידמן

ארוחה משותפת. צילום: אסף פרידמן

ארוחה משותפת. צילום: אסף פרידמן

תודה רבה לאסף פרידמן, צלם העיתונות המהולל שנתן חיים וברא חזות למילים ותודה גדולה לאריאל כוזרי, המתורגמן האלוף, שבלעדיו המילים הסיניות היו נותרות בגדר תעלומה 🙂

 

אודות אפרת סביר

עיתונאית ומנהלת פרוייקטים בטייטל ובהוויה. בת זוג לערן ואמאל'ה 3 אלופים: שחף בת 12, אייל בן 10.5 וגיא בן 6.5. יש לי "קוצים בטוסיק" ואלה הביאו אותי לחוות ולהתנסות בלא מעט דברים: אני כותבת, עורכת, מנהלת תוכן, מייעצת, מתפעלת, מג'נגלת ומעל הכל, משימתית להחליא. מלהטטת ומרכיבה היטב אותיות למילים ומילים למשפטים. כותבת בכל הזדמנות ובכל קונסטלציה: החל מעיתונות וכלה באתרי אינטרנט שונים, דרך שירים, סיפרי ילדים ועוד. בשעות הפנאי המעטות, אני אוהבת לקרוא, בעיקר רומנים, צלמת חובבת ועוסקת בספורט. בשנה האחרונה וכדי לדייק את עצמי לעצמי התחלתי לעבוד בנוסף לכתיבה, כמנהלת גיוס ושיתופי פעולה בעמותה המונעת נשירה של נוער בסיכון ממוסדות החינוך. שיווי המשקל העדין שלי בין רוח וחומר, עשייה ונתינה, רעש ושקט.

כתוב תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסםשדות חובה מסומנים *

*

פתור את התרגיל כדי שנדע שאתה בן אדם *