יום רביעי , 20 ספטמבר 2017

פוסט יומולדת – מכתב לילדה שהייתי

את דווקא בסדר, יש לי תחושה טובה לגביך

את דווקא בסדר, יש לי תחושה טובה לגביך

בעקבות גל המכתבים העצמיים ששוטף את המדיה הכתובה ובעקבות הגל של אלון (אלון גל) והקואוצ'ינג, שכידוע לא פסח גם עליי והביא איתו כמה חברים טובים לדרך וערימות של תרגילים מעולים לחיים, החלטתי לתת לעצמי מתנה לגיל 38. כן, כן, מתנה לעצמי. אמנם, אני לא חסידת המתנות, אוהבת לתת, פחות טובה בלקבל. למה? כי זה מביך ומחייב ולרוב גם מאולץ וסתמי אבל מתנה מדוייקת לעצמי, את זה אני דווקא שמחה לקבל. אז, החלטתי לכתוב את עצמי לדעת ומענתי את עצמי: "לילדה שהייתי, לילדה שאני, לילדה שבי, לילדה שלי, לילדה הנצחית, לילדה בת החמש מיָמית".

אני עדיין מתקשה לכתוב לעצמי כיום מכתב מהאישה הבוגרת והמנוסה שאהיה בגיל 75 או אולי 80 אבל לילדה שבי, יש לי תמיד פינה חמה בלב. לזו עם השיער הסבוך והמתולתל, הקשור ברישול בשתי קוקיות פרפרים. לזו שלבשה שמלות שמצטלמות מצויין אבל בתוך תוכה בכלל העדיפה כדורגל. לזאת ששיחקה ב"משרדון" אך נהנתה יותר לטפס על עצים באין מפריע. לזו הלוגית וההגיונית, בעלת הדימיון המפותח שהיתה בודה מליבה סיפורים ומציאויות מקבילות וחיה אותם במשחקים. לך, לי, לנו, אני רוצה ומתרגשת לכתוב.

"לך,

כן את, שיודעת מגיל אפס בדיוק מה נכון לך ומדייקת את המסר גם במילים. לך, התמימה שמאמינה לכולם, כל הזמן, לא באמונה עיוורת, לא פתיה, אבל כזאת הנותנת מקום לכל אחד באשר הוא ולמקום בו הוא בוחר להיות בסיפוריו. לך, הילדה הפראית והמשתוללת, משוללת הרסן, זאת שעושה שטויות ולא דופקת חשבון מחד, אך המֵרצה והצמאה לאישורים, מאידך. ילדת טבע אלמותית מארץ המדבר הדרומית, שכורת השמש, מלאת הנמשים. לך, רק בת חמש וכבר בת 38, שאלוהים ישמור.

את עוד לא יודעת בגילך הצעיר, אך יחלפו לא מעט שנים עד שתרגישי בית במקום החדש אליו תעברי עם משפחתך לאחר הפינוי של ימית. לא פחות שנים יחלפו עד שבועת המשפחה הרעננית המושלמת שציירת לך בראש תתפוצץ ותעוף לאלף עזאזלים ועוד אי אילו חודשים עד שהנוגעים בדבר יאספו את השברים ויאחו את הלב הדואב, עד שהשקט המדומה ישוב על כנו. יחלפו עוד אי אילו אביבים עד שתקימי לך את התא המשפחתי החדש והנכון לך, משפחה משל עצמך, עד שתרגישי בטוחה שוב. אספר לך שלאורך הדרך תעשי לא מעט טעויות, תחליפי מקצועות, תתנסי, תעשי, תפגעי באחרים לא פעם בשוגג ותספגי עלבונות. תעופי על עצמך לעיתים רחוקות וגם תרדי על עצמך, בפני עצמך, לא מעט. תאהבי, תכאבי, תתאכזבי, תצליחי, תכשלי. סקאלה אדירה של תחושות וחוויות שלא אוכל להכין אותך אליהם כעת, אוכל רק לנסות ולצייד אותך בכלים, אם כי אני משוכנעת שתרכשי אותם בעצמך תוך כדי תנועה.

את חמודה כפי שאת, בגיל 5. חולמת להיות וטרינרית ולהציל את החיות בעולם ולאחר שנים מחליפה את חלומך ומדמיינת איך תהיי פסיכולוגית ותצילי את האנושות מעצמה, את האנשים מעצמם. תמצאי את עצמך מגשימה בצורה מעט שונה את החלומות שחלמת ורוקמת מציאות משלך בה את עוזרת בדרכך למי שזקוק, לומדת לתת מה שאפשר ולקחת רק מה שצריך. די צורכך. מחפשת דרכים בהן עקבות אדם לא נראו ומבינה שכל דרך בה תבחרי היא כזו כי כל האנשים שונים ומכאן שכל הדרכים שלהם שונות זו מזו בתכלית. סוללת לך דרך, מחכה לתמרורים ולהכוונה ומבינה שתוך כדי ריצה את לומדת מצויין לזהות בעצמך את הסימנים והשינויים בשביל. תמיד בתנועה.

היי קטנה מאומה לא יפגע בך, סיכת פרפר...

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך, סיכת פרפר…

לא הייתי יכולה כנראה למנוע ממך לטעות, כמו כל דבר שתעשי בחיים, תלמדי גם לטעות בגדול אך להבין את מקור הטעות, לגדול ממנה, להשלים, לסלוח ולזכור מאין באת ולאן את הולכת. אין טיימינג טוב יותר מפסח לעשרת הדברות שלי אליך, קטנה:

  1. בכל הדרכים הפתלתלות שעוד נכונו לך – תהיי רק את. נאמנה וקשובה לקול הפנימי שבתוכך, הוא תמיד ידע מה נכון לך. הוא נקי וחף מאינטרסים והוא ילך ויתחדד ויתמקד ככל שיחלפו השנים. נכון, לא לכולם יהיה קל איתך. יהיו שיאהבו ויהיו שיאהבו הרבה פחות את העוצמה הלא מתפשרת הזו אבל זה יקל עליך וישמש לך בסיס חזק ואיתן, כזה המחובר לליבה שלו כמעט בכל רגע נתון.
  2. תהיי טובה. הכי טובה שאת יכולה. את אמנם לא תהיי האמא הכי טובה בעולם, גם לא האישה המושלמת או החברה הנדירה. אולי תעגלי לא מעט פינות ולא תמיד תאספי את הצרכים של הכלבה, תזרקי פסולת לפח הרגיל במקום למחזר, לא תמיד תתקני מוכר שטעה לטובתך והחזיר לך יותר מדי עודף או תכעסי על אחד הילדים בלי קשר אליו, רק כי את עצבנית. תעשי חשבון נפש אך אל תקשי על עצמך עם ביקורת וסלחי לעצמך על טעויות ועל חוסר השלמות. תדאגי להיות טובה, הכי טובה שאת יכולה, לא מעבר לזה.
  3. תהיי הסוללה של עצמך, "פרפטום מובילה" בדיוק כפי שאת, מכונה נצחית הפועלת מעצמה. סוללה בלתי מתכלה שיודעת מה נכון לה, כזו שנחלשת, מגמגמת, אך מטעינה את עצמה מעצמה ובאנרגיה שנוצרת מטעינה גם אחרים. לא משנה מה יאמרו אחרים, תזכרי שגם אבן אחת קטנה יכולה להכות גלים וגם משק כנפיים של פרפר קטן יכול להרעיד עצים במקום רחוק. רק תמשיכי ללכת.
  4. תהיי נוכחת וקיימת בחיים שלך ותשקיעי בבונדינג משפחתי איכותי. תני מקום ל"Being" ופחות ל"Doing". הוא כבר טבוע בך ויבוא לבד מעצמו.
  5. תבררי מלחמות – הגדולה של אדם היא לדעת מתי להיות חזק ולעמוד על דעתו אך בעיקר מתי להניח ולסגת. יש לי תחושה שיחלפו שנים רבות ועדיין תמשיכי ללמוד ולתרגל יום-יום את העניין הזה. במלחמות הבודדות אליהן תבחרי לצאת, תלחמי על צדקת הדרך ולא על צדקתך האישית, תעשי בדרכך עבור אלה שאינם יכולים לעזור לעצמם. גם כאן, לאנשים לא יהיה קל לאכול אותך, רק אלה שיצליחו לחדור מבעד לשריון הקשקשים, יהוו סוג של "ברירה טבעית" נכונה ומדוייקת עבורך.
  6. נסי לעזור למי שאפשר אבל אל תאבדי את עצמך בדרך – הניחי עצמך על מגש בפני אלה הראויים לכך ואל תפחדי להיפגע. תהיי כנה, שקופה ואמיתית ככל שתוכלי, עם הסביבה ועם עצמך, זה יקל עליך לצלוח תקופות קשות. החיים מורכבים דיים.
  7. תכתבי ותקראי בכל זמן בפנוי – זה גורם לסירקולציה טובה יותר. מנקה רעלים, מזרים מידע חדש ומפנה מקום רגשי לחוויות נוספות. תהיי צמאה לדעת עוד ועוד, זה יהפוך אותך לאשת שיחה לא רעה ויגרום לך להרגיש ערנית וחיה. שתפי ברגשותייך ודברי על הכל. מילים, מילים, מילים. הן ידע, יש בהן משום כוח, ניתן לשנות תאוריות בעזרתן ולהזיז ערים. הן המהות.
  8. נסי להיות חביבה על הבריות – לא במחיר של צביעות. עם בעלי חיים לעומת זאת, תווכחי שהכל שקוף, טבעי, אינסטנקטיבי ואינטואיטיבי. אפס זיופים. הם מקור כוח.
  9. קבלי בצנעה ותהיי אסירת תודה ודעי לתת ולהעניק לאחרים. אהבה ונתינה אינן מתכלות, הן משאב אינסופי ובלתי כמית וככל שתתני ממנו יותר, תתמלאי בו שבעתיים.
  10. אל תלכי עם העדר בכל מחיר – תעמדי על שלך וזיכרי שרק דגים מתים שטים עם הזרם. רפדי עצמך במשפחה תומכת ובחברי אמת מדודים ואיכותיים, הם אלה שיהיו שם באמת כשתצטרכי אותם.

ואם תחשבי על זה רגע ותבודדי את כל מרכיבי החיים לחומרי הגלם שלהם, אולי תבחיני שלא משנה הפאזל או צורת הרכיבים, הכל מתחיל ונגמר באיזון הנכון: כשטוב לך, תעופי קצת אבל תזכרי לנחות בזמן וכשרע? מלאי עצמך תקווה והיזכרי בטוב שנמצא ממש מעבר לפינה. תאמיני בעצמך, את בסך הכל די בסדר, יש לי תחושה טובה לגבייך.

ולסיום, מניחה שכך או כך תלמדי בעצמך את עשרת הדברות האלה, אך יש לי בקשה ענקית, חייכי יותר ילדה, את לא עושה את זה מספיק וזה חשוב. תסתכלי בערגה על אתמול, חיי את היום וצפי בכליון עיניים למחר, כי בסוף, את עוד לגמרי ילדה, כל החיים עוד באמת לפנייך…

אוהבת, אני"

באהבה

באהבה

אודות אפרת סביר

עיתונאית ומנהלת פרוייקטים בטייטל ובהוויה. בת זוג לערן ואמאל'ה 3 אלופים: שחף בת 12, אייל בן 10.5 וגיא בן 6.5. יש לי "קוצים בטוסיק" ואלה הביאו אותי לחוות ולהתנסות בלא מעט דברים: אני כותבת, עורכת, מנהלת תוכן, מייעצת, מתפעלת, מג'נגלת ומעל הכל, משימתית להחליא. מלהטטת ומרכיבה היטב אותיות למילים ומילים למשפטים. כותבת בכל הזדמנות ובכל קונסטלציה: החל מעיתונות וכלה באתרי אינטרנט שונים, דרך שירים, סיפרי ילדים ועוד. בשעות הפנאי המעטות, אני אוהבת לקרוא, בעיקר רומנים, צלמת חובבת ועוסקת בספורט. בשנה האחרונה וכדי לדייק את עצמי לעצמי התחלתי לעבוד בנוסף לכתיבה, כמנהלת גיוס ושיתופי פעולה בעמותה המונעת נשירה של נוער בסיכון ממוסדות החינוך. שיווי המשקל העדין שלי בין רוח וחומר, עשייה ונתינה, רעש ושקט.

כתוב תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסםשדות חובה מסומנים *

*


× 3 = עשרים ארבע

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>