חום יולי אוגוסט/ צילום: ג'ון מקניל
ביקום מקביל הייתי עכשיו זרוקה על איזה אי בתאילנד: חושה. ערסל. חול משי בצבע "לבן מלוכלך", הכי נקי שיש ומים צלולים בצבע טורקיז. כותבת את חיי לדעת. רק אני, האייפון שיזכיר מציאות ממשית, יקום קיומי, תאריך ומרחק שיחה מאהוביי ומוזיקת 'ציל אווט' מרגיעה. שם, בשקט הנפשי האוטופי, הציורי, האפוקליפטי הזה, חריקות גלגלי המוח שלי וציוץ הציפורים החרישי, יהיו הרעשים היחידים עלי אדמות.
מדמיינת שמש אבל לא כזו המכלה כל חלקה טובה, מייבשת ילדים באוטו וגורמת לשריפות. שמש חמימה, נעימה במידה, לא חמה מדי. יין אדום ואנשים שזופים ונאים למראה שאוכל להרים את העיניים מהמחברת מפעם לפעם ולקבל השראה. כשיתקוף רעב, אקפוץ לצומת הרחובות הקרובה וארכוש פאד טאי ירקות עם שברי בוטנים. כזה במאה באט, של הביוקר. אחת לחצי שעה- שעה, באופן מדוייק ועיקבי, סיסטמטי אך לא מעיק, תגיע תאילנדית חביבת סבר ותציע "פאין אפל שייק" במבטא תאילנדי חינני. לפעמים אני אקח, בשאר הזמן אחייך בנימוס ואומר לה "קאפונקראפ" (Kapunkrap). היא תהנהן ותלך לדרכה ואני אהיה כל כך מרוצה מהתאילנדית שלי. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, יגיע התאילנדי הנמוך, צ'ון, לעשות לי מסאז' תאילנדי מהזן החזק, כזה שעושה מלא קנאקים בכל הגוף ומשאיר אותך נאנחת – ספק מהנאה, ספק מכאב, עם מבט מטופש בעיניים.
קיתונות של השראה יזרמו אליי כמים וירקמו לאותיות ולמילים, ימלאו שורות שורות במחברת הספירלה החדשה שארכוש למסע. האייפד ישאר מיותם על השולחן, ישמש כגיבוי בלבד ובלילה כשאעצום את עיניי לשנת לילה מרגיעה ואתמסר למילים, אהיה לי קהל בתוך ראשי ואקשיב לפרק נוסף הנרקם ומתהווה בו.
ביקום מקביל, תהיה לי קליטה בנייד רק פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אחרי המסאז' בהתאמה, כדי שאוכל לדבר עם אלה שאהבה נפשי ולהעלות תמונות ממוח קודח בגוף נהנתן, משוח בשמן, על החופים הפסטורלים של תאילנד.
ביקום הזה לא אמהר לשום מקום ונפלאות הבריאה יהיו שם עבורי וימתינו לסימן. כשאתעייף מהערסל, אכנס למים הנעימים כדי להתקרר מעט ואחזור לשכב על המחצלת, הפעם על הגב, לשם גיוון.
בימים הספורים האלה, הלקוחים מחלום אחר, הילדים יהיו איתי בשעות מסויימות ביום ולפי הזמנה ומיד כשהם יתחילו לריב הרעש יתעמעם ויתפייד לאיטו בלחיצת כפתור כשרק שובל ריח מתקתק של ילדות ומנגינת נעורים נותר באוויר. געגוע ענוג וג'וינט חוקי. חוקי, לגיטימי ולגאלי.
ביקום המקביל שלי בו הכל יהיה מדוד ומתוזמן למשעי – ישלוט שפע. ללא כל הגבלה של מיקום, זמן או משאבים ושם אוכל רק לעוף בדימיונות, לצלול לתהומות של הזייה ומעיינות של השראה ולנחות חזרה על קרקע המציאות – כדי לספר והשמש הקופחת של יולי-אוגוסט? היא תהיה רק פיקציה!
צילום: ג'ון מקניל – לדף הפייסבוק של ג'ון
