כותרת מוכרת, מילים מוכרות – ולראיה, אתם כאן!
אל דאגה, לא מתכוונת לכתוב פוסט שלם על האח הגדול. בטוחה שהוא יסלח לי. הפעם, בשונה מפוסטים קודמים, עוד לפני שהחלטתי לאיזה כיוון ילך הפוסט הזה כבר ידעתי מה תהיה הכותרת שלו. בדרך כלל זה הפוך: יש נושא. מתגבש פוסט ורק אח"כ, או תוך כדי, מתגבשת כותרת, אבל אם יש אילוצים או תכתיבים כגון אלה, אני זורמת.
צמאי דם, מציצנים שכמונו. רק אהבות, אכזבות, נשיקות ובגידות (אצל אחרים כמובן) גורמים לנו לבטל כל דבר אחר ולבהות במסך. רוצים הכל, עכשיו ואם אפשר כבר אתמול. לא יודעים לדחות סיפוקים ולו לרגע אחד. ולא זה לא פוסט תוכחה, אלה רק עובדות מנקודת הראות המאוד אישית שלי ואני בהחלט נמנית על העדר בעניין.
חשבתי לכתוב על כוחן של מילים ועל איך להתחיל לכתוב, מן פוסט ארס פואטי של איך פוסט נולד, או איך מתחילים לכתוב, דה פאקטו ולא יכולתי שלא להתחיל בכוחן העצום של המילים. הן מבטיחות. הן מובילות לעשייה. הן מספרות סיפור ונותנות נפח לעלילה ובדבר הכותרת, היא רק טריק שיווקי קטן וישן כדי למשוך תשומת לב. מכאן והלאה, חובת ההוכחה עליי. לא לפני שאגיד שזו סנסציה! יום רביעי בערב, כולם צפונים בבתים, לא עושים תוכניות, יש עוצר. העיר מושבתת, החנויות ריקות, אפילו הכוסות בפאבים השכונתיים נשארות ריקות ממשקאות וממתינות בציפייה למוצא פיהם של ארז טל ואסי עזר. נשמע שפוי? גם לי לא אבל עובדה.
קצת לפני הטיפ המעשי לאיך להתחיל לכתוב, מסתבר שיש כל כך הרבה אנשים שיודעים לכתוב. שיודעים לכתוב יפה. אבל ישנם גם לא מעט שרוצים ולא יודעים איך. חבר שאל אותי איך מתחילים לכתוב? מאיפה הנושאים? איך ניגשים לזה?
רק כדי לסבר את האוזן, לפי טכנורטי, ישנם יותר ממאה מיליון בלוגים אול אובר דה וורלד!!! וספרים ועיתונים ומכתבים. כל כך הרבה מילים.
תמיד ידעתי שלמילים יש כח. הרבה כח. אבל לא הערכתי עד כמה. למעשה, כל העולם שלנו מוגדר במילים. כל תופעה מתוארת במילים, במשפטים. אפילו צבעים הן רק מילות קוד מוסכמות למשהו מסויים. תנסו לחשוב לרגע שהירוק הבהיר הזה של הדשא, כפי שאתם רואים אותו, נתפס לגמרי אחרת אצל כל אחד ואחת. גם חום, לא מתאר את הצבע אלא מהווה קוד מוסכם למה שאנחנו מניחים שהוא חום וכך הלאה.
תופעה או חפץ שאין להם מילה, כמעט ואין להם קיום. המילים מגדירות, מגבילות, תוחמות, אוסרות, מתירות. המילה הכתובה מכתיבה (שימו לב לשורש כ.ת.ב) לנו איך לחיות ע"י זה שהיא מעניקה שם לכל סגנון, תופעה, חפץ. היא זו המשפיעה על הביקורת והופכת אותה לבונה אך גם יכולה במחי מילה להרוס ולרסק אימפריות. והכל במילים. לא סתם אומרים "החיים והמוות ביד הלשון". ביד ובלשון. ביד אם הן כתובות ובלשון אם הן דבורות.
אז איך להתחיל לכתוב? פשוט להתחיל!
מחברת ועט או מחשב, לפי מה שזורם לכם ומרגיש לכם הכי נוח. מה שזמין יותר עבורכם. סביבה שיש בה השראה. הרבה דימיון וזהו, מתחילים.
תבחרו נושא שקרוב לליבכם, כזה שיש לכם הרבה מה להגיד עליו. לא "האח הגדול"! קחו נושא פילוסופי, קיומי, אקטואלי. כל נושא ותנו לקול הפנימי שלכם לדבר. אה וכמובן תכתבו כל מה שהוא אומר.
ולמי שבשום אופן לא מצליח לחשוב על נושא, הנה אחד: כתבו לעצמכם מכתב לגיל 80, בהנחה ונגיע כולנו לשיבה טובה ונוכל לפתוח את המכתב (אפשר גם עם שיניים תותבות) וגם להצליח לקרוא מה כתוב בו. בכלל לא מובן מאליו. במכתב, תתארו מה אתם רואים סביבכם (ממרום גיל 80), איפה אתם נמצאים, מי יושב סביבכם, אילו קולות אתם שומעים ברקע (עד אז יהיו מכשירי שמיעה מעולים, אני בטוחה). כתבו על האישה/ הבעל, הילדים, הנכדים, אולי על החתול או הכלב שמשחקים בחצר ליד כיסא הנדנדה שלכם בשמש האביבית של סוף מרץ. כתבו מה עשיתם, ספרו חוויות, תארו עם מי הייתם ובאילו מקומות. האם אתם מרגישים סיפוק מהדרך, או האם בדיעבד היתם עושים משהו אחרת ממרום שמונים שנותיכם? ועוד ועוד.
כך, מלבד התנסות מרעננת בכתיבה קולחת, תשאר לכם מזכרת שתוכלו לפתוח בגיל 80 ולקרוא איך חוויתם את שמונים שנותיכם ואתם רק בני 34 (עוד קצת פחות מחודשיים). הצצה קטנה אל העתיד.
תהנו. תכתבו. תשתפו. ה"אח הגדול" עימך הסליחה!
האח הגדול פחות מדבר אליי באופן אישי אבל עניין הכתיבה לעומת זאת, זה משהו שמאוד הייתי רוצה להתנסות בו. רעיון מעולה, הולכת לכתוב לעצמי מכתב לגיל 80. תודה לך.
גדולה מהחיים.
מילה קטנה ופשוטה יכולה לעורר לנו זכרון ילדות, טעם נשכח. צבע ומילה זה כבר סיפור שלם…
פוסט מעניין וטיזר מעולה.
יום שלישי פעמיים כי טוב,
שרון
תודה לכן יקירותייי. מאיה, מחכה לשמוע. שרון, מרימה לך להנחתה, ספרי לעצמך במכתב על הזכרונות האלה ואם יתמזל מזלי אולי תתני לי לקרוא ביום מן הימים 🙂
מילים. שפה.
זה מה שהתחיל להבדיל אותנו מאבותינו הקופים והביאנו עד הלום.
השפה מאפשרת לאגור ולהעביר מידע מאדם למישנהו ומדור לדור.
השפה היא הכלי הכי חזק של האדם. כל השאר הם כלי עזר בלבד.
כל דור מתחיל את צבירת הידע שלו על תשתית הידע שהועבר אליו מהוריו ומהסביבה ע"י השפה – קודם כל המדוברת ובהמשך הכתובה. זה מה שאיפשר לאדם לצבור כל כך הרבה מידע שאין כדוגמתו לאף יצור בתבל.
כל מחשבה, רעיון, הגיג, תחושה, תגלית, המצאה וכו' אשר אינם מקודדים באמצעות השפה ונרשמים או מועברים ליצורי אנוש אחרים – למעשה נמוגים והיו כלא היו.
הנה גם עלי רפרפה קצת מוזה חולפת, נראה שבהשפעת הפוסט שלך.
אין עלייך פשוט גדולה ונכון מאוד יקירתי למילים יש המון כח.
אוהבת אותך ומחכה לשמוע עוד….
אמא