"אנשים משתמשים באותן תנועות קטנות המגלות הכל, באותן הסתגלויות תנועתיות, האומרות כה הרבה למי שיכול להבחין בהן… הרבה תכונות בסיסיות משתקפות באופן שבו אדם מדבר ולא בתוכן דבריו" (מילטון אריקסון).
פילוסופים רבים בעבר ובהווה הניחו כי באמצעות הגוף מתקיים הקשר עם העולם. הגוף קולט רשמים חושיים מן העולם החיצון ומקרין בחזרה שדרים שיש בהם מידע רב על אישיותנו ומצבנו הנפשי. שפת הגוף מאפשרת לנו לבטא, בהיסח הדעת, את מה שלא נוח לנו לומר במילים.
למרות שאיננו יכולים לשלוט לגמרי בשפת הגוף שלנו, המודעות לנושא וכמוהה גם תשומת לב ערה, יכולות בהחלט לתרום למסרים כנים ואמיתיים יותר ולשילוב טוב הרבה יותר בין שפתנו הדבורה לזו המשדר גופנו.
האם נתתם את הדעת על כך שנגיעות עצמיות באזור הפנים (במיוחד אם הן תכופות) תורמות להקרנת תדמית מיגננתית או בעלת גוון של דימוי עצמי נמוך? שכיסוי הפה מעיד, בהכללה, על בלימה עצמית? ושמיקום הכיסא בפגישה יכול להעביר מסר של ריחוק ופורמליות אם הוא משני צידי השולחן או של קרבה וחוסר פורמליות בישיבה בשתי דפנות סמוכות?
ראיון הקבלה לעבודה הינו סיטואציה יזומה ששני הצדדים יודעים על קיומה ונערכים לה. כל צד מגיע עם הציפיות שלו, כאשר האינטרס הוא משותף, המראיין רוצה לקבל לעבודה עובד טוב -אמין, בעל מוסר עבודה גבוה, בעל יחסי אנוש טובים וכמובן מקצועי, ואילו העובד מעוניין במקום עבודה התואם את כישוריו ועונה על ציפיותיו.
כללי המשחק הפועלים בסיטואצית הראיון, פועלים גם בסיטואציות רבות אחרות בעולם העסקים בהן ישנה חשיבות רבה למבחן הרושם הראשוני. מכיוון שאין הזדמנות שניה ליצור רושם ראשוני, כדאי לתת את הדעת על מספר פרמטרים. חשוב לזכור שהרושם הראשוני נוצר במסגרת הדקות הראשונות לפגישה ולאחר שנוצר, קשה מאוד לשנותו.
אתייחס להכנות ולדברים שחשוב לשים לב אליהם לפני, בזמן ואחרי הראיון.
לפני הראיון:
- מומלץ לאסוף מקסימום אנפורמציה על החברה, התפקיד אליו מתראיינים ועל המראיין עצמו. בעידן הוירטואלי בו אנו חיים, ניתן לדעת הרבה על אדם או חברה ע"י חיפושם בגוגל/ פייסבוק/ לינקדאין ושות' וזה כמובן, לגיטימי ומקובל.
- רצוי לתכנן את ההצגה העצמית מבעוד מועד ולא להיות מופתעים או מבולבלים כשנשאלת השאלה "ספר/י לי קצת על עצמך".
- כדאי לישון טוב בלילה ולהגיע ערניים ואני מוסיפה, גם אופטימיים ומחוייכים 🙂 הרבה יותר אמפטי ומזמין לדבר עם משהו מחוייך וחביב מאשר עם מרואיין עייף או רציני.
- נסו להאמין, גם הסקפטיים שבינינו, שאמונה יוצרת מציאות ולו באופן חלקי וכך יהיה. ניתן לחשוב על ערך כמו: פתיחות, קלילות, פשטות או כל ערך אחר, איתו מעוניינים להכנס לראיון ואותו הינו רוצים לשדר / להקרין ולנסות לחשוב עליו בדקות שקודמות לראיון. אחר יכול לשים שיר קצבי ברדיו ולשיר בקולי קולות (עם חלונות סגורים, כמובן) או כל אמצעי אחר שיעזור לנו להגיע נינוחים, אופטימיים ומחוייכים.
- השתדלו להגיע כמה דקות לפני מועד הראיון על מנת לא להתפש כלא רציניים/ לא מדייקים או לא עומדים בזמנים.
בזמן הראיון:
ללחוץ יד בחביבות ולהשתדל לסגור אחריכם את דלת החדר מבלי להפנות את גבכם למראיין.
לאחר שהתישבתם ובטרם החל הראיון, קחו נשימה עמוקה ונסו להיות אותנטיים בהתנהגות ובתשובות.
בקורס קצינות קראנו לזה קתימב"ה = קול, תנועה, ידיים, מבט, בקיאות והופעה, הנה זה בא:
- קול: להשתדל שהקול יהיה נעים (לא חזק ולא חלש מידי. לא מקוטע או צווחני) ובמידת האפשר מעניין ולא מונוטוני. נסו לדבר ברהיטות ובקצב טבעי וקולח.
- תנועה: זקופה ונינוחה. לא להגזים בתנועתיות יתר וגם לא לשבת קפואים. שימו לב האם תנועות הגוף ערניות, חדות ושלמות או עייפות, מרומזות ומקוטעות? תנועות גוף סגורות, נסוגות ונמוכות יוצרות תדמית כנועה, מושפלת וותרנית. כאשר יש סתירה בין השניים – קול בוטח וגוף רפה, או להיפך, לא תושג הקרנה של תדמית אנרגטית.
- ידיים: ידיים שלובות מאחורי הראש עלולות ליצור תחושה של עליונות או יוהרה. ידיים המחבקות את הגוף נותנות רושם של סגירות והסתרת הידיים, מתחת לשולחן או מתחת לגוף, משדרת הסתרת פרטים או אי אמירת אמת. חשוב שהידיים יהיו שלובות על השולחן , קרוב לגוף (ידיים פרושות על השולחן עלולות להכנס ל"טריטוריה" של המראיין ולתת תחושה פולשנית, שתלטנית ולא נעימה). להשתדל לא לשחק עם עט או מפתחות או כל דבר אחר העלול להסיח את תשומת הלב מתוכן הדברים. אפשרות נוספת, היא לתמוך עם תנועות הידיים בדיבור וגם כאן, לא ממליצה לאמץ את תנועות הידים של חיים הכט, אלא באופן מתון, טבעי וזורם.
- מבט: רצוי להישיר מבט ומידי פעם להחליף מיקוד לעין השניה של המראיין. זה משדר ביטחון עצמי וכנות. מבט מרצד או מושפל, בוהה או אחר משדר חוסר ביטחון ולעיתים אי אמירת אמת או הסתר אינפורמציה.
- בקיאות: רצוי לערוך סימולציה קצרה או לכל הפחות לשנן בראש תשובות לשאלות סטנדרטיות. אל תירתעו משאלות אגרסיביות וחודרניות כמו "מהן התכונות הרעות שלך?" או "למה אתה מחליף מקומות עבודה לעיתים תכופות?". אל תופתעו מהשאלה המיתולוגית "ספר/י לי מי את/ה", היו מוכנים לענות לשאלה זו באופן כרונולוגי ושוטף, בלי גמגומים. כמובן לא לדקלם תשובה שהוכנה בעל פה, אך לנסות להיות ערוכים לשאלות השונות במידת האפשר.
הכי חשוב, אל תנסו להיות משהו אחר או להתאים את תשובותיכם למה שאתם חושבים שהמראיין היה רוצה לשמוע. תהיו אתם: קלילים, חיכניים במידה וקולחים. - הופעה: נהוג לחלק את סגנון הלבוש לחמש קבוצות, עליהן ארחיב בפוסט הבא שיקרא: סגנון, לבוש ומסרים – מה הקשר?
- סגנון דרמטי ומתבלט
- סגנון ספורטיבי ופעיל
- סגנון רומנטי/ סקסי
- סגנון קלאסי/ שמרני
- סגנון זרוק (נוסח חזרתי מהודו לפני שעה)
רצוי להגיע בלבוש מכובד ומתאים לתפקיד. אם מתראיינים לתפקיד מדריך טניס, כמובן, שנכון ורצוי להגיע בלבוש ספורטיבי. לראיון כמתכנת בחברת היי-טק רצוי להגיע אלגנטי או ספורט-אלגנט וכך הלאה. העצה הטובה ביותר היא להתלבש בצורה בה אתם מרגישים טוב עם עצמכם ולא בצורה שמרגישה לכם לא טבעית או לא נוחה. זה מקרין החוצה. ככל שנרגיש טוב יותר עם הלבוש ועם ההופעה, כך נראה טוב יותר.
חל איסור על הוצאת חליפות מעומלנות שלא לבשתם מאז הבר מצווה של הבן!
לסיכום:
תדמית נכונה: עמידה/ישיבה זקופה, מרכז הגוף פתוח, עיניים בורקות, מבט יציב היוצר קשר עין ישיר, פנים מלאות הבעה, קצב דיבור שוטף, ברור, מתנגן ומודגש במקומות הנכונים, תנועה קלילה תוך כדי העברת המסר, כאשר הידיים מלוות אך לא משתלטות, תנועות שלמות ובטוחות, חזה מלא אוויר, נינוחות וערנות. סך הכל – הקרנה של דינמיות, מעורבות, סמכותיות שקטה ושליטה במצב.
תדמית לקויה: עמידה/ישיבה כפופה ומקופלת, מרכז גוף סגור, עיניים כבויות או מושפלות, קיפאון בתנועות, קול חרישי, משפטים שבורים וקצב דיבור מונוטוני, כתפיים מורמות, מרפקים קרובים לגוף, חזה שקוע ונשיפה מרובה. התדמית המוקרנת הינה חסרת חיוניות, וותרנית ומושפלת. כמובן שגם הקיצוניות השניה של תדמית אגרסיבית, צעקנית ושתלטנית אינה חיובית במיוחד בכל הנוגע לייצוג עצמך או תפקידך ולכן גם כאן חשוב האיזון.
כל שנותר, אחרי שהגענו מוכנים ומחוייכים לראיון ועשינו את הכי טוב מבחינתנו בראיון עצמו, הוא ללחוץ יד בחביבות ולקוות שהתקבלנו.
בהצלחה
פורסם כטור מומחה באתר און לייף ב 30.3.11
יפה אמרת וצדקת…
תרשי לי רק קצת להוסיף.
.קצת רושם ,לא הזיק לאף אחד בדרך לעבודה הניכספת ..אבל שם המשחק כמו שציינת..תהיה טבעי..ורק מי שאתה …
מאלף.
* מאחר וגם המראיינים המנוסים יודעים את כל הסודות הקטנים הללו – כיצד הם יודעים להתרשם נכונה מן השואו ובמיוחד מן השחקן?
* ברור לי שהעצות הן טובות ומועילות אבל נראה לי שלרוב האנשים הרגילים יהיה קשה ליישם נכונה חלק מן ההנחיות ללא הדרכה אישית מכיוון שאנו בדרך כלל לא רואים את עצמינו כפי שהיושב מולנו רואה. אולי טוב יעשה מי שהתוצאת הראיון חשובה לו שיקדים ויקבל קצת הדרכה אישית.
תודה.
אלה לא סודות, הכל נהיר וידוע ומעט תשומת לב ובהחלט גם תרגול, יכולים לגרום לנו להעביר את המסר הרצוי. השליטה בשפת הגוף שלנו היא מוגבלת ולכן גם אם מאוד נשתדל, לא נוכל לביים או לשחק וגם לא זו המטרה. המטרה היא להיות אנחנו לגמרי, אבל אנחנו מודעים, עירניים וחיכניים ולמי שזה לא הכי טבעי – זה בבחינת "ננסה, ונייחל, בסוף זה יחלחל"…
אגב, במיוחד עבור אנשים יותר מופנמים וסגורים, האימון והדגשים עושים פלאים והם כשלעצמם גורמים להם להתנסות ולהתגבר על אחד הקשיים אולי הכי גדולים שלהם – לנהל שיחה אמיתית ונינוחה ועוד על עצמם.
לסיכום: אני כמובן בעד הדרכה אך בעיקר בעד להיות מודע, לחשוב על זה ובהחלט גם לתרגל.
זה בדוק, זה עובד ויש הוכחות ולהדרכות, אני כאן כמובן (הרמת לי להנחתה…) 🙂