איך לבחור משפחתון לבייבי שלנו?

אם חשבתם שלהכניס ילד שלישי לגן זה קל יותר, תחשבו שוב. זה תמיד הקונפליקט שבין הרגש להגיון. בצד של ההגיון, אני יודעת שהוא כבר גדול מספיק, חייבת לשחרר. יש אילוצי מערכת, עסק בהתהוות, יש מאומנים, אני חייבת את הזמן הזה לעשות, ליצור, לכתוב. בצד של הרגש, הוא עדיין התינוק הקטן שלי שצריך את אמא.

עשיתי לעצמי הכנה נפשית שזה מגיע, היה לי ברור שלא לנצח נוכל להעזר בסבים, סבתות ובדרכים לא דרכים כדי להשאיר אותו עוד קצת בבית החמים והמוכר בימות החורף הקרים. או שלא. אני יודעת שגיל שנה וחודשיים זה גיל בו חשובה לילד שגרה, חשוב סדר יום. חשובה מסגרת. כבר עברתי את ההסתגלות לגן פעמיים, עם הגדולים ובכל זאת, הפעם, זה לא קל. שוב לא קל. מודה. שק רגשות האשם נפתח בשנית, למעשה בשלישית וממנו יוצאות התחושות המוכרות. מכירה אותן כבר וצפיתי את בואן. ויחד עם כל השק הזה והרציונל והטיימינג המתאים בו דברים צריכים לקרות, אייל שכטר אמר את זה טוב ממני: "במורד הגרון מתחלקת מועקה, לא מספיק טוב היא צועקת. אני לא מספיק טובה". אני לא בטוחה שגברים יכולים להבין את התחושה הזו של להיות כל כך צמודים לייצור קטן ותלותי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע וביום בהיר אחד או קצת מעונן, להפקיד אותו למשמורת של אחר. מעולה ככל שתהיה.

הפעם, בשונה מפעמים קודמות, לא היתה דילמה וידעתי בדיוק לאן. אחרי דוקטורט לא קצר שעשיתי עם הבת הבכורה שלי לפני 5 שנים, אני כבר יודעת מה חשוב לי ואת המקום והצוות אני כבר מכירה. מזל שבגנון סיגלים שמרו לנו מקום.

שלבים ופרמטרים בבחירת משפחתון/ גן:

בשלב הראשון ובהתאם לאילוצים (זמן, קרבה לבית, תקציב או אחר) צריך להחליט האם מעוניינים במשפחתון, גנון או במטפלת. באופן אישי, אני מעדיפה גנון כדי שיהיו עוד כמה זוגות עיניים של הצוות ושל הורים נוספים ועוד כמה זוגות ידיים שיהיו שם בשביל להשגיח ובשביל לטפל בגורים.

שלב שני, רושמת את כל הדברים שחשוב לי שיהיו במשפחתון אותו אני מחפשת ומתעדפת בין מה חשוב יותר למה חשוב פחות ועל מה אני מוכנה להתפשר.

פרמטרים לבדיקה ולהשוואה:

1. כמה ילדים בקבוצה
2. מה היחס בן כמות הילדים ואנשי הצוות
3. מה תמהיל הילדים: טווח הגילאים בקבוצה, התפלגות הגילאים, יחס בנים/ בנות
4. מספר מקסימלי של ילדים – חשוב לבדוק שלא יתווספו יותר מדי ילדים במהלך השנה
5. מי הצוות ומהם שעות העבודה
6. קרבה לבית: האם צריכים להביא ולהחזיר את הילד ברכב או ניתן ללכת ברגל
7. האם יש הקפדה על בטיחות
8. איפה ישנים בצהריים. האם יש חדרון שקט ורגוע לשינה
9. שעות פעילות: מה סדר היום
10. אוכל – האם מכינים את האוכל במקום או בקייטרינג, האם המזון טרי וטבעי או מעובד
11. חוגים – אם יש ואיזה
12. איך נראית החצר
13. מחיר
14. מצלמות בגן, כן או לא
15. האם יש בגן טלויזיה ואם כן, כמה זמן ביום צופים בה
16. חופשות
17. תקופת ההסתגלות הראשונית – איך מתבצעת

יש לי זכרון חזק ומוחשי של אסיפת ההורים הראשונה בגן של ביתי הבכורה. דיון קולני, עיקש, כמעט מלחמת חורמה של ההורים בסוגייה האם ביום שישי הילדים יכולים לאכול כריך עם שוקולד בגן או לא. היו הורים שטענו שממרח חרובים בריא יותר. כבר אז זה שיעשע אותי. הדברים הקטנים שיכולים להיות כל כך זניחים עבור אחד וכל כך משמעותיים ומסעירים עבור האחר. כך או כך, עם הזמן לומדים מה חשוב באמת ובאיזה דברים אפשר לעגל קצת פינות ולתת לגננת את המרחב להחליט מה, מתי ואיפה.

בשלב השלישי, אחרי שיש לי תשובות פורמליות לסוגיות הרלוונטיות, אני מדוממת מנוע, נותנת לרציו לנוח (אל דאגה זה רק לזמן קצר) ולרעשי הרקע האינטואיטיביים לתפוס את מקומם.

הדברים אותם אני מנסה לחוש הם:

1. האוירה בגן
2. האם עושה לי חשק להישאר שם בעצמי? זאת שאלת השאלות שלי, האם המקום מזמין, חמים ואוהב?
3. אינטראקציה שלי עם הגננת והצוות
4. אינטראקציה של הילד עם הגננת והצוות
5. אינטואציה כללית ודירוג כללי בסולם אפרת ( מ 1 עד 10).

‎בהשראת הנושא, מצרפת שיר שכתבתי בדצמבר 2006, היום הראשון בו אייל, היום בן חמש, נכנס לגנון סיגלים:

ילד שלי

כשחלמתי לי תינוק, חלמתי לי אותך,
כשדמיינתי לי מראהו, ראיתי יופייך
ואם רציתי לי נפש תאומה,
לנוכח חיוכך, הרגשתי בערה.
ילד שלי מיוחד
מרגישה שזכיתי, יש כמוך רק אחד.
ילד שלי מכולם
אין עוד כמוך בכל העולם.
חבל הטבור עוד מאחד אותנו לכדי גוף אמתני
וכשאתה בוכה, כואב אז גם לי.
לו יכולתי רק להיות איתך ימים ולילות,
תא משפחתי קטנטן- מוקף בבריות.
לו יכולת להיות איתי ולא ללכת לגן
ילד שלי ואתה כה קטן.

תקופת ההסתגלות לא פשוטה נפשית בעיקר עבורנו ההורים. הילדים מסתגלים במהירות לשינויים ואם הם חשים שאנחנו בטוחים ומשאירים אותם בגן בבטחה, גם הם חשים בטחון ונשארים ברצון. וגם אם יש קצת בכי בהתחלה, מהר מאוד הם מוצאים עניין במשהו אחר והולכים, או זוחלים , לשחק.

לא שוכחת את האמהות שבימים הראשונים אחרי הפרידה מהילדים, הלכו לאוטו למרר בבכי. כאלה אנחנו, רוצות לשחרר ביד אחת  וביד השניה מחזיקות חזק, שלא ילכו רחוק מדי.

בהצלחה בגנים ישנים וחדשים והסתגלויות מהירות. ואני אמשיך לי במנטרה שלי לימים האלה: "לאמא מאושרת, יש ילדים מאושרים".