איילי ושחף – שנת 2008
"הדף הלבן הכי גדול בעולם" היה הספר השלישי שכתבתי באוק' 2010, כאמא לשני קטנטנים: שחף היתה אז בת 6 וקצת ואיילי בן 5. כל לילה מחדש הייתי יושבת לידם ומנסה להרדים ולהרגיע ואז, בפעם המי יודע כמה שמצאתי את עצמי אומרת "אבל אתם יודעים שאין באמת מפלצות" ואחרי שהקראתי "רק עוד ספר אחד" וסיפרתי בדיחות. התגנבתי לסלון ופתחתי את הלפטופ וכתבתי ספק שיר, ספק ספר, שיפתור את עניין ההרדמות והפחדים ואולי יאיר קצת את החדר. למחרת כשהם קמו בבוקר סיפרתי שגם גדולים מפחדים קצת לפעמים בחושך ושגם להם לא פעם קשה להירדם מכל המחשבות וטרדות היום-יום. "יודעים" אמרתי "זה בדיוק בדיוק מה שאני עושה, עד היום, כשקצת קשה לי להירדם ואולי זה יוכל לעזור גם לכם". באורח פלא, כשהיינו מקריאים את זה ביחד בערבים הבאים, הרגשתי שהם כבר הרבה יותר רגועים: "נחמד לדעת שגם הגדולים לפעמים פוחדים"…
ככה זה הולך:
בלילה אחרי שמכבים את האורות,
מתגנבות לי לראש מחשבות מוזרות.
על חיילים בעידן של שלום
על אבירים ופיות בזמנים של חלום.
ואני מתכסה ומנסה בכל יישותי,
לעצום עיניים, כמו שאמא אמרה ולהיות מציאותית
כי בגיל 6 אני כבר יודעת לבד מה נכון ומה לא
ועוד אני יודעת שלחלום יש מציאות משלו…
וכשקשה לי להירדם בגלל רעשים או שטויות במיץ
מבין השמיכות אני פותחת חריץ
וסופרת עד שלוש ומחכה לי בשקט
לבדוק האם הספירה מספקת.
מדמיינת מה יהיה מחר בכיתה
ומחייכת כשאני נזכרת איך ליהיא היום צחקה
וסופרת עזים, עננים וכבשים
או שוכבת בשקט, מחכה לניסים.
מקשיבה רק לשקט שמתפזר לו בחדר
בוחרת לא לשמוע את תיפוף הרגליים של כל העדר.
שוב פוקחת עיניים ומבינה שאני עוד ערה
מחכה עוד שנייה, בודקת האם הסבלנות נגמרה
כי בגיל 6 אני כבר יודעת לבד מה נכון ומה לא
ועוד אני יודעת שלחלום יש מציאות משלו…
אז אני מנסה לגייס את כל הריכוז ולחשוב על פתרון יצירתי
כזה שאוכל ליישם, שיהיה אמיתי
שוב עוצמת עיניים חזק, מנסה בכוח להירדם
וממשיכה לשמוע את הרעש המציק שמסרב להיעלם.
אם הרעש הוא אצלי בראש כמו שאמא אומרת, אולי אפשר לזרוק אותו לים?!
ואז מבזיק לי הפתרון ואני מדמיינת את הדף הלבן הכי גדול בעולם!
מתרכזת בגודלו האימתי של הדף
ובפרפר הלבן שממנו כבר עף
מקצה האחד לקצה האחר
והדף כה גדול ומסרב להיגמר
מתרכזת בלובן הבוהק המסנוור
של הדף שהמצאתי, שאין שני לו, אין אחר
ובדרך כלל, שנייה לפני שאני כבר מוותרת –
אני פוקחת עיניים ורואה את השמש שלכבודי מתעוררת 🙂
זו ילדותי השנייה
