קמפינג מדברי בניחוח יציאת מצרים

כבר מזה זמן שאני מפנטזת על לינה מדברית תחת כיפת השמיים. מדמיינת מקום פסטורלי, מאהל, אנשים-אנשים, דיבורים-דיבורים, כשרק הבל דיבור ושריקות שיח מזמזמות באוויר, נמהלות ונטמעות ברוח המדברית. הם בשלהם ואני בשלי. שומעת, לא שומעת. נוגעת, לא נוגעת. רואה ואיני נראית. רק אני, חופשייה בטבע הפראי, נבלעת בנופים, מסתווה בחול, משתלבת. מתעטפת בזרועותיו החסונות של המדבר הרחב כשהלמות צווחות הילדים מתפוגגות ומתאדות ברחשי הרוח של המרחבים האינסופיים האלה. סוג של פנטזיה. הפעם, הבשילו התנאים ובספונטניות אופיינית הצטרפנו לכמה משפחות ויצאנו דרומה לנופה המדברי, עוצר הנשימה, של הערבה. ארוזים בלחמניות כשרות לחג, קופסאות שימורים, מיני טובין לבישולי שטח ומצב רוח מרומם יצאנו לדרך. והנסיך הקטן? כאילו כתב אותנו בספרו כשאמר: "נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו".

מערות הנזירים ומעיין עין פלוטית

נקודת המפגש הראשונה למינגלינג והעברת חוויות מהנסיעה בכביש 6 היתה במזנון פנינה בנאות הכיכר. ההורים נהנו מקרטיבים, קפה ונישנושים בזמן שהילדים דגמו את פארק השעשועים הסמוך. משם, במרחק דקות נסיעה ספורות יצאנו בעקבות הנזירים למערות הנזירים בכיכר סדום. אלה מספר מערות מלאכותיות החצובות בסלע החוואר. לפי השרידים המצויים במקום, סוברים החוקרים כי נעשה בהן שימוש בשתי תקופות עיקריות: על דופן המצוק הדרומי נמצאת מערת קבורה מהתקופה הנבטית (מהמאות 1-3 לספירה) ובה שרידי קברים וכן חאן נבטי.

המערה במצוק הצפוני שייכת לתקופה הביזאנטית (מאות 5-6 לספירה) וזו שימשה כקפלה (תא תפילה). במערה חרוטים מספר צלבים וכן תא התבודדות לנזיר. עוד תוכלו לראות במערה קנים של ציפורי דרור זעירות שמצאו בה מחסה.

עוד במקום מסלול נחל צלף, מסלול באורך 1.5 ק"מ המתאים למשפחות, אותו לא עשינו, אך ציינו אותו בטו-דו ליסט לפעם הבאה.

משם המשכנו למעין הנסתר או בשמו הרשמי "מעיין עין פלוטית". מכביש 90 פנו שמאלה (מזרחה) לכביש המוביל לישובים נאות הכיכר ועין תמר שבדרום ים המלח. אחרי כ-4 ק"מ תראו מצד שמאל של הכביש קבוצת עצי תמר ומפרץ חניה קטן. המעיין הנסתר מסתתר בתוך מתחם עצי דקל ובו מים מליחים ודגיגים.

מעיין עין פלוטית זכה להיקרא על שם אחת מבנותיו של לוט, אחי אברהם המקראי. בטרם קיבל את שמו, נקרא המעיין בפי המקומיים – "המעיין הנסתר" מפני שהיה מוסתר בסבך קנים ועצי תמר. פינת פיקניק קטנה, קסומה ומוצלת המהווה מקום מפלט קריר, רטוב וצונן מהחום המדברי.  המים בגובה המותניים של אדם מבוגר. שימו לב שהמקום משמש לרוב לחניית מנוחה לרוכבי טרקטורונים מקומיים, נסו לקוות שאלה לא יהיו נוכחים כשתגיעו לנפוש בפינת החמד. (לידע כללי: כל פיסת האזור המשתרע משמאל לכביש עד הישובים נאות הכיכר ועין תמר נקרא: מלחת סדום, המלחה האחרונה שנותרה בערבה וכיום נאבקים על הפיכתה לשמורת טבע. המלחה יושבת על מי תהום גבוהים מליחים המאפשרים את הגידולים בנאת המדבר הזו אליה מגיעים ציפורים מזנים שונים כמו גם מיני חיות אחרים: קרקל, חזירי בר ועטלפים).

חוות התנינים ליד חצבה והתמקמות לקמפינג בחוות האנטילופות

בשעות הצהריים המאוחרות עצרנו בקרוקולוקו – חוות התנינים שבעיר אובות, ליד חצבה. במקום תוכלו לראות כ -2000 פרטים בינהם תניני יאור בגילאים שונים וביציהם ותנין אמריקאי בודד וכמו כן, להנות מהסבר מפורט על הזוחל העצום הזה, שהופיע עוד לפני תקופת הדינוזאורים, בעבר הרחוק גם ניזון מהם ומכאן שהוא חי וקיים כמאתיים מיליון שנה. עוד תלמדו על החווה עצמה ועל בעליה ותתנסו בליטוף תנין צעיר. כל זה בעלות סבירה של 30 ש"ח לאדם. ניתן להגיע למקום בכל יום וללא תאום מראש. ישנם גם סיורי לילה, המספקים היבט נוסף על חייו של הזוחל האמתני והמפחיד, את הסיורים הללו רצוי לתאם מראש. אורית, מבעלי המקום, מספרת בהדרכתה כי החווה הוקמה על מנת להסדיר ולשמר את מין התנינים המיוחד שהיה על סף הכחדה, אך מקורות אחרים טוענים כי החווה הוקמה מטעמים מסחריים והיא מספקת תנינים לתעשיית העורות באירופה.  ניתן להעביר במקום שעה מעניינת ומרתקת אך לאור המניעים המסחריים ואם הייתי נחשפת קודם לכן למניעים אלה של בעלי המקום, אני בספק אם היינו עוצרים בו.

הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמות לחוות האנטילופות, אורחן לילה הנמצא בק"מ 133 מאילת על כביש הערבה, בין מושב עין יהב למושב צופר, להקמת המאהל ולהתארגנות לארוחת ערב בשטח. עלות כניסה לחווה הינה 80 ש"ח לאדם ללילה (מבוגר או ילד) והיא כוללת לינה במתחם הסככות האפריקאיות או למזמינים המאוחרים, תחת כיפת השמיים. במקום ישנם גם מספר בונגלוס מפנקים מעט יותר למקדימים להזמין. הלינה במתחם הסככות הינה באוהלים פרטיים באיזורים תחומים המספקים תאורה, שולחנות וכסאות, פינת מנגל, מים חמימים במקלחות מסודרות ושירותים סמוכים שהיו נקיים בחלק ניכר מן הזמן. עוד במקום 2 בריכות גופרית המדיפות ריח ובצידם ערסלים, מקררים שנועדו לאחסון מזון למספר ימים אך מלאים בצידניות ובבקבוקי שתייה של אורחים אחרים בחווה באין פיקוח. מומלץ להצטייד בקרחונים ולקפוץ מפעם לפעם להצטייד בקרחונים נוספים מתחנות הדלק האיזוריות ולא לסמוך על המקררים.

עוד כוללת עלות הכניסה: כניסה ל"ספארי שטח" – טיול של כרבע שעה ברכבים פרטיים במתחם מגודר בו חיים פרא  מגוון רחב של אנטילופות, זברות ומיני בהמות. באיזור הסיור מצוי מזנון לשתייה קלה ולקרטיבים, בו מספקים הסברים קצרים על המקום ועל החיות המתגוררות בו. "תיבת נח"- תיבת עץ גדולה ממש כמו התיבה המקורית מסיפור נח ובה מיני מכרסמים, עופות וזוחלים וכן גן שעשועים קטן, גם הם נמצאים בתוך החווה וכלולים בעלות הכניסה. המקום נחמד ביותר אך היחס בין העלות לתועלת יקר לטעמי ונכון יותר היה לחייב כניסה למתחם לפי רכב או לפי משפחה ולא לפי ראש, אבל זו כמובן רק דעתי הבלתי קובעת.

המתקנים בחוות האנטילופות וסיור בחממה "מלוא הטנא"

ביום השני דגמנו את חממת "מלוא הטנא" – מרכז מבקרים חקלאי אורגני הנמצא בעין יהב ומספק הסבר קצר וטעימות מכארבעים סוגי עגבניות השרי, הפלפלים והחצילים הגדלים בחממה, בעלות של 25 ש"ח למשתתף. המחיר כולל כניסה למקום, הדרכה קלילה ולא ממצה במסגרתה סופק סקופ נדיר כי אייל שני רוכש מהמקום את עגבניות השרי שלו ואידוי מסיבי בשטח החממה שאינה מקוררת כמובן. כל משתתף מקבל קופסת פלסטיק קטנטנה אותה הוא יכול למלא לארוחת הערב הקרובה ובנוסף, לטעום ולאכול במקום עד כדי כאב בטן.  מילוי קופסא נוספת כרוך בעלות נוספת.

במחצית השניה של היום נהנינו מהמתקנים בחוות האנטילופות, המצויינים מעלה: מסיור ספארי מודרך, שיטוט בתיבת נח ומבריכות הגופרית.

את מחצית הלילה השני, לצלילי גיטרה של קבוצת צעירים נוספת ששהתה במקום, העברנו בנעימים. לקראת השעה 1:40 התחילו להשתולל במקום רוחות עזות שלא היו מביישות מיני טורנדו וזרזיפי גשם התדפקו על האוהל הצנום שלנו ואיימו להעיפו אל קנזס הרחוקה. הרוח, הגשם והחול סיפקו חוויה מרגשת וחד פעמית וגרמו לנו להרגיש כאילו יצאנו אנחנו מארץ מצרים.

נחל פרס תחתון במדבר יהודה

ביום השלישי והאחרון ובטרם התחלנו להצפין בחזרה לכיוון המרכז עצרנו בנחל פרס שבמדבר יהודה, זהו מסלול ברמה בינונית המיועד למשפחות מטיבות לכת. במסגרת המסלול הלכנו בנופו הקסום של המדבר כשעה לכל כיוון (שהם כ-3 ק"מ) כשגולת הכותרת עבור הילדים וההורים היתה הגבים הקרירים שבקצה המסלול המכילים מים לשכשוך ולהצטננות.

המסלול מקסים וחוויתי אותו עשינו בכיף 5 משפחות ובהם ילדים החל מגיל 3 (המורגלים בטיולים!) וכלה בהורים בגילאי ארבעים פלוס וכולם, ללא יוצא מן הכלל, נהנו. מומלץ להצטייד במפת דרכים קשיחה ולא לסמוך על אפליקציות הסמרטפון השונות, כיוון שעניין הקליטה במקום לוקה בחסר (מתחילים במסלול האדום, מסתעפים לירוק ויורדים ימינה במסלול השקוף לכיוון הגבים. לאחר מכן חוזרים באותה הדרך) ובנוסף, חובה להצטייד בהמון מים בשל תנאי המדבר בכלל ובשל המסלול הספציפי שאינו מוצל ברובו המכריע. ג'יפ חביב שעשה טיול שטח במקום סיפק לנו מים נוספים על אלה שלקחנו עימנו ואם לא הוא, היינו כנראה חוזרים על ארבע, מעט מיובשים, ביום בו הטמפרטורה במקום הגיעה ל- 41 מעלות בשעת הצהריים בה סיימנו את הטיול. חזרנו מותשים אך מסופקים היישר לגפילטע פיש של ארוחת החג השני ♥