טיפ 2 לחיים שלוים: פרגון עצמי – הלכה למעשה או בג’רגון בית הספר: “אי של אפשר”

כיאה לפולניה באופי, לא יכולה לברוח מהחצי הזה בי, תמיד יש נטייה לשכוח את עצמנו בסבך המטלות/ משימות/ דברים לזכור  (מוזמנים להציץ בטיפ הראשון לחיים שלוים ולראות איך לעשות גם שם קצת יותר סדר). הנטייה לקחת דברים כמובן מאליו ובכלל זה, לקחת גם את עצמינו ואת פועלינו כמובן מאליו גורמת לנו לעבוד מרבית הזמן על טייס אוטומטי. שגרת היום יום: עבודה/ בית/ ילדים/ מטלות, הופכת לעיתים כבדה מידי ובדיוק בנקודת הזו צריך לקחת הרבה אויר ובין מכונת כביסה לטיול בשכונה עם האוגר, לעצור, לחשוב ולשבח את עצמינו על כל אותם דברים מובנים מאליהם ולהפוך אותם ואותנו למוערכים ולמוקרים.

הנה בהמשך ישיר להכנת הרשימות, אני מציעה להכין רשימה גדולה ויפה של כל הדברים או לפחות מרביתם שעושים לכם טוב, שנותנים לכם זריקת מרץ בתקופות עמוסות ומלאות נפשית ו/או פיזית.

הרשימה יכולה להראות כך:

חלק מהדברים שגורמים לי אושר:

1. יום כייף עם ערן
2. זמן איכות עם אחד הילדים – סוליקו
3. טיול
4. יום כייף עם חברות – ארוחת בוקר, מסאז ושופינג
5. סרט/ הצגה/הופעה ובית קפה
6. ים/ טבע, מחברת ועט (או לפטופ לברוכות המזל) – או במילים אחרות: זמן איכות עם עצמי
7. שיעור זומבה איכותי ולאחריו סלט הבית
8. לרקוד (כאילו אין מחר או לפחות כאילו לא צריך לקום מחר בשש בבוקר…)
9. יום מנוחה עם בן/ בת הזוג בבית, בלי ילדים, בלי מטלות ובעיקר בלי הרבה אור (אפשר עם כמה נרות)  והרבה… שעות שינה
10. יכולים להוסיף גם ספארי צלילות למי שצולל, ביקור על הירח או כל דבר קטן כגדול ש"עושה לכם את זה" וכמובן חשוב מידי פעם לעדכן ולרענן את הרשימה עם ריגושים נוספים.

הרשימה יכולה להראות כך או אחרת, חומרית או רוחנית, גדולה או קטנה, כל מה שנחוץ הוא דף ועט ופשוט לעצום את העיניים ולחשוב איפה הייתי רוצה להיות עכשיו (ואז לפקוח אותן ולגלות שאני עדיין בבית עם עבודה שאם לא אעשה היא תשאר ועם הררים של כלים בכיור שגם הם כנראה לא ירחצו את עצמם, שוב וורשה פיתוח  (על משקל הרצליה פיתוח) משתלטת עליי).

אבל רגע לפני שאני קופצת שוב לרשימת המטלות האין סופית, אני מגבשת לי את רשימת הרשימות ובהתאם לאילוצים/ כסף/ זמינות/ נגישות או כל תירוץ אחר מרשימת התירוצים (יש להקיף בעיגול את התירוץ המתאים), אני בוחרת מהרשימה דבר אחד וגורמת לו לקרות! או בקיצור, מוציאה אותו לפועל.

אם במסאז' עסקינן, מתקשרת וקובעת תור וכמובן גם סוגרת מבחינה לוגיסטית את כל הסידורים הנלווים: סידור לילדים, לבעל ושות'.

העצירה הזו ולו לרגע ממרוץ העכברים האין סופי הזה, מעבר לרשימה (שתמיד טוב שיש בבית) מאפשרת להתרווח על הכסא ולמלא את הריאות בהרבה אויר ובהרבה דימיון ונותנת זריקת מרץ לעוד שבוע/ תקופה עמוסה, חוויתית, חדשה, עוצמתית ובעיקר גדושה בכל טוב.

תנסו להיזכר כמה כייף לקבל מילה טובה מהבוס, מבן/ בת הזוג, מחבר טוב או אפילו לייק קטן בפייסבוק ממשהו קצת פחות מוכר. במקום לחכות להוקרה חיצונית כזו, יש לנו את הכח לחזק/ לעודד ולהמריץ את עצמינו בדיוק בנקודת הזמן בה מתעורר הצורך.

להעריך את עצמינו על כל העשייה היום -יומית, הבנאלית לכאורה, על ידי הוקרה בקיומה וגאווה עצמית על שהספקנו, עשינו, סידרנו, גרמנו לדבר לקרות כדוגמת: "גאה בעצמי שהרמתי לאייל הפקת יומולדת לחברים מהגן, שהספקתי להוציא את הפוסט כמתוכנן, שעשיתי 2 מכונות כביסה היום" ועוד, או יכולה להיות על ידי תכנון של בילוי איכותי – שובר שיגרה.
לא מומלץ לדבוק חזק מידי במשפט "אם אין אני לי, מי לי", אבל אפשר לשלב "אם אין אני לי, פרגני לי". פרגון עצמי חשוב וטוב ככל שיהיה לא מחליף את הצורך הכמעט קיומי בפרגון חיצוני, אך הוא מאפשר לנו לקבל בדיוק בנקודת הזמן הזו, ממי שמכיר אותנו הכי טוב, מעצמינו, מילה טובה/ הוקרה/ תמריץ חומרי או כל דבר אחר שמספק דרייב  להמשך.

חשוב לזכור שאין כמעט דבר ברשימה הזו שאם מאוד נרצה לא נוכל לגרום לו לקרות אבל גם כאן חשוב לשים בצד את המגבלות/ בעיות/ לוגיסטיקה ולהתרכז בפתרונות יצירתיים על מנת לגרום לזה לקרות או בג'רגון בי"ס ממלכתי א' בהוד השרון- להפוך אי אפשר לאי של אפשר.

פעם בשבוע אני משתדלת ליישם משהו קטן מהרשימה, כמובן שלא יוצאת לשבוע ספארי צלילות כל שבוע אבל מסתפקת בשיעור זומבה וסלט הבית או בקצת זמן כתיבה איכותי ומשתדלת לא לשכוח להוקיר את עצמי על העשייה.

בדיוק אתמול הייתי בחתונה (מזל טוב לסער ודניאלה), אמנם חתונות לא כתובות ברשימה אבל שריינתי בייביסיטר מספיק זמן מראש ופשוט רקדתי כאילו אין מחר!

זה הזמן לקחת דף ועט ולהכין רשימה ובתוך כל הפרגון העצמי הזה לא לשכוח להשאיר גם קצת לאחרים.

מוזמנים בהחלט לשתף.

אפרת