מזל טוב באבי!
לפני תשע שנים הפכתי לאמא ובמשפט אחד אפשר לסכם "האמהות תפסה אותי עם המכנסיים למטה" – תרתי משמע. מצאתי את עצמי יושבת בבקרים מנענעת עגלת תינוק ביד אחת וכותבת שירים ביד השניה. ימים שלמים של דכדוך וגם של השראה במסגרתם כתבתי לא מעט הגיגים, פוסטים ושירים דביקים על הורות. הנה רק אחד מהם בשם המחייב "שחף" שנכתב כשהיית בת חודשיים.
(אזהרה: הפוסט דביק במיוחד ואין הכותבת לוקחת אחריות על אלה מכם שהוא עלול לעורר בהם חשק עז להורות ו/או לילד נוסף… למען הגילוי הנאות, יש עוד הרבה פנים להורות…)
את כמו ציפור שרויה במעופה
כה חופשייה אך מכונסת, עטופה
כל כך רכה ילדה שלי יפה
כל כך שלי
ניבנית אט אט, כבר אישיות קטנה
מתהווה ומתפתחת, לומדת טוב ורע
את האושר – חדוות היצירה
ואת שלי
ואת איתי בכל אשר אלך, אני איתך
ואת שלי, בכל דקה ביום ליבי שלך
עכשיו אני יודעת שבוכים גם משמחה
את מלאכית שלי קטנה, את לי ברכה
את כמו משב של רוח רענן
כל כך צונן, מרגיע ומרדן
והוא יודע כמה הוא חשוב לגן –
נופך חיים
את בשלך, הזמן כמו המלצה
ובלי שעון, עושה מה שרוצה
רק הרוגע, הוא המנטרל כל דחף
אני אוהבת אותך. שחף.
ומאז בכל יום את מאתגרת אותי מחדש עם שאלות, רעב ללמוד וסקרנות אין קץ. אסתכן ואומר כי מי שלא חווה הורות, לא יודע מהן דילמות ומי שלא מכיר את התחושה האלוהית של אהבה טהורה ואמיתית שכזו, לא יודע מהי אהבה אמיתית, ללא תנאי ושאינה מותנית בדבר, רק בעצם קיומו של מושא האהבה. כן, כן גם ההתחרפנות כמובן אמיתית לגמרי. זה מגיע בשני הכיוונים ומלמד אותנו שיעורים לא מבוטלים על עצמינו ועל מתיחת גבולות וסבלנות עד כמעט לקצה גבול היכולת. ואחריו…
כבר תשע שנים שבכל בוקר מחדש אני מזהה בך את התינוקת היפהפיה שהיית, יכולה לדמיין לי את האישה המופלאה שעוד תהיי ובעיקר מהופנטת ומודה על הילדה הקסומה שאת היום:
החכמה והיודעת. זו המתחברת היטב לבריות ושולטת בשפת החיות. עם לב רגיש ואוהב ויכולת לתת מכל הלב. עם הראש בעננים והרגליים על הקרקע, הוגה רעיונות ובונה מודלים שאפילו מהנדסי תעשיה וניהול או סטודנטים שנה שלישית בשנקר, לא היו מתביישים להציג. בעלת חוש אסתטי וידיי זהב היודעות היטב להעביר אל בלוק הציור ואל החומר את שהוגה מוחך הקודח ביום ובלילה.
כל הטוב הזה ואת רק בת 9. עד 120 ומזל טוב באבי!
